לשחק באבא ואמא

כשקיבלתי לידיי את הקובץ של "לשחק באבא ואמא", חשבתי לעצמי שזה "עוד סיפור" על יחסים בין אימא לבת, אולי משהו דומה לספר "חיים על דלת המקרר" (מאת אליס קייפרס) שקראתי בזמנו. אבל לא. זה לא "עוד סיפור". זה חתיכת סיפור.

שוש, אם חד־הורית, מתמודדת עם מה שהחיים זימנו לה, בזמן שהיא מגדלת את בתה תמרה ונאחזת באחותה כאי של יציבות. הסיפור מובא בשני קולות – נקודת המבט של שוש ונקודת המבט של תמרה – ומכניס את הקורא לעולמה הכועס והקשוח, כמו גם האימהי והרגיש, של שוש וגם לעולמה הסוער של תמרה המתבגרת.

הספר של רונית רוטלוי לא הפסיק להפתיע אותי, ועל אף שחלפו שנים מאז שנתקלתי בו בראשונה, אני עדיין חושב עליו מדי פעם ועולה בי חיוך. הכתיבה של רונית סוחפת, נוגעת, כנה ומרגשת.

מוזמנים להבין על מה אני מדבר:

רונית רוטלוי – לשחק באבא ואמא

 

פק"ל געגוע

עברו קצת פחות משנתיים, והנה רונית פונה אליי כדי שנעבוד על ספר נוסף שהיא כתבה, "פק"ל געגוע".

הפעם אנחנו נכנסים לחייהם של רננה ומוטי, הורים לילד בן שש שמתגוררים בישוב קהילתי ציוני–דתי קטן. לבקשת הקהילה הזוג מאמץ חייל בודד, מהלך שיעורר שדים מהעבר, רגשות חבויים ורצונות לא־ממומשים. אני לא רוצה לכתוב יותר מזה, כדי לא להרוס לכם.

גם זה ספר שבהחלט לא מפסיק להפתיע ושממש אי אפשר להפסיק לקרוא. אני לא יכול לחכות לספר הבא של רונית...

רונית רוטלוי – פק"ל געגוע

 

בדרך הביתה

לערוך ספרי ילדים זה תמיד כיף. לעבור בראש ל־mode אחר, שהוא גם של מבוגר אבל גם של ילד. לפעמים גם משתעשעים בחריזה, בדימויים, במחשבות ציוריות.

מעל הכול – לפחות בשבילי – זו העבודה עם ניקוד הטקסט. אני אוהב מאוד לנקד, ואני מאמין שיש חשיבות לילדים לראות את הטקסט מנוקד ולהכיר את התנועות ואת דרך ההגייה הנכונה של המילים.

אחד המסעות שהתלוויתי אליהם הוא מסעו של עידו בן השש בדרך להחלמה. עידו מתמקד ב"יש" ונעזר בכלים שברשותו כדי לייצר מציאות חיובית בעזרת מילים ומעשים. מירב איפרגן מציגה לנו כלים שבהם נעזר עידו, שלקוחים מעולם הפסיכולוגיה החיובית ונמצאו כמשפיעים על החוסן ועל הרווחה הנפשית. ככה שכולם יוצאים מורווחים (ומחוסנים).

מירב איפרגן – בדרך הביתה

​

האודיסאה של איזי

מיתולוגיה יוונית (ומיתולוגיה בכלל) זה דבר שתמיד מרתק. גם מי שפחות מתחבר לתחום יודע שיש לזה מקום בסיפור שמלווה את התרבות ואת החברה שלנו (דרך אגב - לא רק ליוונים יש מיתולוגיה. יש גם "מיתולוגיה יהודית", מוזמנים לחפש ב'גוגל').

מכאן שאת הסיפור של איזי לא רק שאהבתי לערוך, אלא שממש התחברתי אליו. הוא מרגיש כל כך אמיתי, כל כך נכון ומדויק, שבקלות צוללים אליו ומתחברים ומזדהים עם איזי – אקדמאית וחוקרת צעירה בתחום המיתולוגיה, שנעה בין עולם השכל לעולם הקסם, ושכל רצונה הוא להתפשר על העצמי הממוצע שלה. אבל לאלות היווניות יש תוכנית אחרת עבורה.

הספר מציג לנו את כוחן של האלות שמלוות את איזי במסע שלה, ובו־בזמן מציג לנו את המסע של איזי שמלוּוה בכוחן של האלות. 

ממליץ לכולם לקפוץ ראש לספר הקסום הזה ולצאת מועצמים.

זוהר זואי מור – האודיסאה של איזי

​

המועדון של רוזה

אחת האהבות הנושנות שלי היא מוזיקה ישראלית ישנה. תוכנית הרדיו הוותיקה "ארבע אחרי הצהריים" עשויה לגרום רתיעה לחלק מהמאזינים (או הקוראים במקרה שלנו כאן), אבל אני חושב שכמעט לכולנו יש בלב מקום חם לשיר ישראלי ישן אחד לפחות. 

"המועדון של רוזה" מספר לנו את סיפורה של ורד – שכולם קוראים לה רוזה – שלוקחת אותנו לטיול בשבילי הזיכרון, נעה בין אז לבין היום, בין חיפה לתל אביב ובין ישן לחדש. היא משתפת אותנו במחשבות שלה, בהיסוסים, ברצונות ובעיקר בזיכרונות.

מלבד העלילה הסוחפת והמרתקת, מה שמייחד את הספר הוא רשימת השמעה משובחת שמלווה אותו. כל פרק נעטף בשיר ישראלי ושזור במילות השיר בין השורות. באופן אישי אני יכול להעיד שכשסיימתי לעבוד על פרק לא רציתי להמשיך, פשוט כי נהניתי לזמזם בראש את השיר של אותו פרק ולא רציתי להחליף צד של התקליט (ראו את עטיפת הספר...). כמובן שבספר מופיעים גם קישורים להאזנה. מוזמנים ליהנות!

שרית גבאי – המועדון של רוזה

​

פשוט נגישות

כמו שציינתי, עבודה על ספרי ילדים היא תחום קצת שונה, הרבה יותר כיפי. המשחק בחריזה, במשקלים, ובייחוד בהתעסקות בשינוי המחשבה כך שהכתיבה תתאים למוחות צעירים.

"פשוט נגישות" מציג לנו דרכים שונות להתגבר על מכשולים בעזרת כלים פשוטים. באמצעות סיפורם של שלושה ילדים אנחנו רואים שאין מכשול שיכול לעצור אותנו ושעל כל דבר אפשר להתגבר.

ספר מקסים שנהניתי מאוד ללוות את כתיבתו.

אידן אור גיא - פשוט נגישות